שורשיה של חברת "יפאורה- תבורי" מתחילים עוד לפני קום המדינה. החברה, הוקמה ע"י מיזוג של שתי
העובדים שלנו – מחויבות איש לרעהו
יום אחד זה יקרה בלי שנרגיש, משהו ישתנה משהו ירגע בנו, משהו יגע בנו ולא יהיה ממה לחשוש. וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד זה יבוא בטוח בעצמו כאילו היה שם תמיד וחיכה שנבחין בו וזה יבוא, אתה תראה הידיים הקפוצות יתארכו והלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל זה יבוא, כמו שהטבע רגיל להיות שלם עם עצמו יום אחד זה יקרה ב
לי שנרגיש, משהו ישתנה משהו יגע בנו, משהו ירגע בנו ולא יהיה ממה לחשוש וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד זה יבוא בטוח בעצמו כאילו היה שם תמיד וחיכה שנבחין
מחויבות לעובדים
הקוד האתי של יפאורה
יום אחד זה יקרה בלי שנרגיש, משהו ישתנה משהו ירגע בנו, משהו יגע בנו ולא יהיה ממה לחשוש. וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד זה יבוא בטוח בעצמו כאילו היה שם תמיד וחיכה שנבחין בו וזה יבוא, אתה תראה הידיים הקפוצות יתארכו והלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל זה יבוא, כמו שהטבע רגיל להיות שלם עם עצמו יום אחד זה יקרה בלי שנרגיש, משהו ישתנה משהו יגע בנו, משהו ירגע בנו ולא יהיה ממה לחשוש וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד זה יבוא בטוח בעצמו כאילו היה שם תמיד וחיכה שנבחין בו
שוויון מגדרי
יום אחד זה יקרה בלי שנרגיש, משהו ישתנה משהו ירגע בנו, משהו יגע בנו ולא יהיה ממה לחשוש. וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד זה יבוא בטוח בעצמו כאילו היה שם תמיד וחיכה שנבחין בו וזה יבוא, אתה תראה הידיים הקפוצות יתארכו והלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל זה יבוא, כמו שהטבע רגיל להיות שלם עם עצמו יום אחד זה יקרה בלי שנרגיש, משהו ישתנה משהו יגע בנו, משהו ירגע בנו ולא יהיה ממה לחשוש וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד זה יבוא בטוח בעצמו כאילו היה שם תמיד וחיכה שנבחין בו
אחריות סביבתית
זוכר את נובמבר? עננים עננים בעיני אלה לא היו חייך, ולא ממש חיי יום ועוד יום ועוד יום בלעדיך ובלעדי כבר לא היה לנו לא איך, ולא היה מתי. זוכר את החדר? בלונים בלונים בתקרה כמעט והתפוצצנו מאהבה קרה תראה זה סוף הסרט, כבר לא זוכרת התחלה אני עוזבת אותך, אותך. בסוף ימים ארוכים בא הלילה כמו שהיינו אחד אז עכשיו זה בנפרד על המיטה מביטה, זה לא אתה. לא תבין לעולם למה הוצאתי אותך מחיי מלא במילותיך וריק משתיקותי אתה אומר היה מושלם
אחריות חברתית
זוכר את נובמבר? עננים עננים בעיני אלה לא היו חייך, ולא ממש חיי יום ועוד יום ועוד יום בלעדיך ובלעדי כבר לא היה לנו לא איך, ולא היה מתי. זוכר את החדר? בלונים בלונים בתקרה כמעט והתפוצצנו מאהבה קרה תראה זה סוף הסרט, כבר לא זוכרת התחלה אני עוזבת אותך, אותך. בסוף ימים ארוכים בא הלילה כמו שהיינו אחד אז עכשיו זה בנפרד על המיטה מביטה, זה לא אתה. לא תבין לעולם למה הוצאתי אותך מחיי מלא במילותיך וריק משתיקותי אתה אומר היה מושלם